פסק-דין בתיק עפ"ג 43765-12-11

המערער הורשע על פי הודאתו בת.פ. 24685-12-11 (בימ"ש השלום בראשל"צ) בכניסה לישראל שלא כדין בשלוש הזדמנויות, כאשר בהזדמנות אחרונה ביום 12.12.11 התחזה לאחר באמצעות תעודת זהות מזויפת שהציג בפני השוטר שעמד במחסום.

המערער נידון ל- 4 חודשי מאסר בפועל, ל- 4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, וחויב לחתום על התחייבות בסכום של 3,500 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער עותרת לקצר אותו ולו לתקופה של 3 חודשים ויום.

ב"כ המערער טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי בימ"ש קמא התחשב שלא כדין בעובדה שהמערער נכנס שלוש פעמים לתחומי מדינת ישראל, שכן על פי מדיניות התביעה בגין שתי כניסות ראשונות לא הועמד המערער לדין והוא לא ידע את הצפוי לו באם ייתפס במחסום.

כמו כן טוענת ב"כ המערער כי בימ"ש קמא לא התחשב במידה הראויה בגילו הצעיר של המערער, בעברו הנקי, בהודאתו המיידית ובחרטתו, במצבה הרפואי של אמו שהיא חולת לב, כאמור באישורים רפואיים שהוצגו בפני בימ"ש קמא ובפנינו, ובעובדה שנכנס למדינת ישראל כדי לעבוד לפרנסת משפחתו מרובת הנפשות.

במהלך הדיון בערעור הציגה בפנינו ב"כ המערער גזרי דין של בתי משפט קמא, לרבות המותב שגזר את הדין נושא הערעור, שבהם הוטלו על נאשמים שנכנסו לישראל שלא כדין, התחזו כאחר, תוך הצגת תעודת זהות מזויפת, עונשי מאסר לתקופות קצרות מאלה שגזר בימ"ש קמא על המערער.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער וטוען כי הוא נכנס שלוש פעמים ארצה שלא כדין, להבדיל מהנאשמים בגזרי הדין שהוצגו בפנינו אשר נכנסו ארצה פעם אחת, ובימ"ש קמא התחשב בכל הנסיבות כאשר גזר את דינו של המערער.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא הביא, בצדק, את מדיניות הענישה בעניין שהייה בלתי חוקית בתחומי מדינת ישראל כאשר לעבירה זו מתווספות עבירות אחרות של התחזות כאחר באמצעות תעודת זהות מזויפת, כפי שעשה המערער בהזדמנות האחרונה כאשר נכנס ארצה ולרוע מזלו נתפס בכף במחסום על ידי שוטר שחשד בכשרות התעודה, אשר הורשע בזיופה.

כמו כן, הביא בימ"ש קמא, ובצדק, לקולת העונש, את העובדה שהמערער נכנס שלוש פעמים ארצה ללא אישור שהייה כדין ואין בעובדה שלא הועמד לדין בגין שתי הפעמים הקודמות, אשר אמנם בוצעו לפני שנים, כדי לשמש נימוק לקולא.

מעיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא עולה כי הוא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער כפי שפורטו על ידי באת כוחו בפניו ובפנינו, כאמור בגזר-הדין, לפיו " לוקחת אני בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם שבפני, גילו הצעיר, העובדה כי הוא נעדר עבירות מכל מין וסוג שהוא, הודייתו בהזדמנות הראשונה והחרטה שהביע ונסיבותיו האישיות הקשות".

בצד אלה לקח בימ"ש קמא בחשבון, ובצדק, את הצורך בהרתעת המערער ואחרים שכמותו שלא ייכנסו ארצה ויפרו את ריבונותה של מדינת ישראל ולו כדי להתפרנס ולפרנס את המשפחה.

מהאמור לעיל עולה כי בימ"ש קמא לא חרג ממדיניות הענישה הראויה, התחשב בכל הנסיבות לקולא ולחומרה ואין בעובדה שבמקרים אחרים גזר עונשים קלים יותר, כמו בתי משפט קמא אחרים, כדי לגרום לנו להקל בעונשו של המערער.

אנו דוחים את הערעור.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ג טבת תשע"ב, 08/01/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.